<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שני שער שלישי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
עוד כתב בהא דאמרינן באלו טרפות בעגל שנולד מן הטרפה דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא, וקימא לן כר' יהושע דהלכתא כותיה וכו'. ואינו נכון, דקשיא הא דאמרינן בתמורה (כ"ה, א') הקדיש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, קסבר עובר לאו ירך אמו הוא. אלא עיקר כדברי רת"ם ז"ל דבודאי עיקר דינא דעובר לאו ירך אמו הוא, וההיא דסנהדרין דכי נגמר דינה על הכל נגמר ואין להשהותה בשבילו כיון שחיותה תלוי בה נגמר הדין עליה, אבל נגמר דינה ונתעברה האי דינא תלי בפלוגתא דזה וזה גורם. וההיא דערכין דכותה. וההיא דגיטין דינא הוא לענין גט דליהוי עוברה כגופה. וההיא דבבא קמא נמי לענין אשתלומי מינה כיון דהוא חיה ממנה דינא הוא דליהוי כגופה לאשתלומי מיניה. וכן לענין טבילה במעוברת ונתגירה בדין הוא שיהא כגופה. וזה עיקר.
